חווית התינוק בלידה

ד'ר ז'אנוב תאר זאת בפרק על חסימת שערים והדחקת הכאב.

לדבריו דרגת חסימת השערים, או ההדחקה , שקולה לכמות הכאב. כאב מאסיבי בזמן הלידה עלול לגרום לתינוק להדחקה מהסוג שדיברנו עליו. אחר כך במשך כל ימי חייו.

המאמץ להחזיק את הכאב במקומו יגזול כמות רבה של אנרגיה נמשכת והולכת.

משום שהטראומה שנחרטה בנו אינה נוטשת אותנו לעולם.

ישנם כאלה שחוו את חווית הלידה שלהם על-ידי שימוש בסמים, תחת טיפול היפנוטי או בהרפיה עמוקה בשיטת הריברסינג. ורבים מצאו שהחוויה אינה נעימה, ואף טראומטית.

בסדנאות הכנה ללידה שאני מעבירה לזוגות  אחד הנושאים החשובים לא פחות שאני שמה עליה דגש היא סדנת הרפיה ודמיון מודרך שבה אני מפגישה את ההורים עם העובר, מלמדת אותם על חשיבות העברת מסרים נכונים וכן קליטת מסרים מהעובר, לדעת את הפוטנציאל הגלום בעובר ועל היכולות שלו ללמוד מהוריו בעודו ברחם.

הסדנה מובנת וכוללת במספר פגישות  בתהליך מובנה ואיטי  של הכרה והערכת גופה של היולדת, הערכת יכולת הכלת  העובר בתוכה, הכרת העובר והבנת התהליכים שהעובר עובר במהלך הלידה וההשלכות בלידה. ואיך אנו ההורים יכול  לרכך את המעבר לילוד מייד בלידה.

באחת הסדנאות כשהגעתי לנושא: מסע העובר בתהליך הלידה תוך הרפיה ודמיון מודרך. אחת הנשים ביקשה לשתף אותנו בחוויה שחוותה תוך תהליך הטיפול. וסיפרה על ההבנות בתהליך הלידה האישית שלה שחוותה במהלך ההרפיה - היא סיפרה כי חשה תחושת מחנק במהלך הטיפול כאילו דבר מה כרוך סביב צווארה, וצפיפות נוראית. ופתאום הבינה למה היא לא מסוגלת ללבוש כל בגד או אביזר צמוד לגרונה, וכן הבינה מה פשר תחושת הקלסטופוביה שהיא סובלת ממנה שנים רבות.

היא נתחה זאת כל כך יפה כשהעלית  את ההשערה כי יתכן שנולדה עם חבל טבור כרוך סביב צווארה  ולכן היה קושי ביציאתה. 

במפגש שהתקיים שבוע מאוחר יותר היא הודיעה כי ויידתה זאת עם אימא והכן לידתה הייתה ממושכת לדברי אימא. ובלידה גילו כי חבל הטבור היה קצר מכוון שהיה כרוך סביב צווארה.

כמו כן אימא סיפרה לה כי נלקחה מייד לטיפול מאחר וחשה מצוקה, ולכן  פגישתם הראשונה התקיימה כיממה לאחר הלידה.

אנו כמבוגרים יכולים אולי לדמות את חווית הלידה כמי שנמצא בצינור צר לח וקשיח כמעט לחלוטין.

כמו כן אם נביט בתינוק מיד עם הגיחו לאוויר העולם, עוד כשראשו מבצבץ ופניו מתחילות להגיח, נוכל לראות איך העפעפיים נסחטים בהיחלצם מאזור הנרתיק איך האף נמחץ ומזיל נוזלים בזמן שהוא נלחץ דרך הנרתיק וכן איך הפה והסנטר נמחצים תחת הנרתיק שנמתח בצורה מקסימאלית.

ומייד בהגיחו נראה ביטוי כמעט מיידי לרפלקס המורו בזמן שהוא פתאום חשוף לקור רעש ואורות מסנוורים. התינוק מונח על משטח כל שהוא, ומיד פורש את ידיו לצדדים בחוסר אונים מוחלט, ומתחיל לבכות בכי תמרורים, ולא מהנאה.

אף על פי שהנוכחים בחדר מאושרים לשמוע את קול בכיו של התינוק.

ד"ר פרדריק לבואייה  כתב בספרו: "לידה ללא אלימות" - הנשים הראשונות שילדו בשקט היו מאוד נבוכות ומבולבלות, דיברנו מעט ובשקט, במשך השלבים האחרונים שלפני הלידה עצמה, הרעיון היה ליצור אווירה רגועה, וכשנולדו הילדים, לא הוצאנו אף הגה. התהליך שהיה כה טבעי, ויחד עם זאת כה בלתי רגיל, הפריע לאמהות עד כדי בהלה, התינוקות במקום לצווח כמצופה מהם, פלטו שתיים שלוש קריאות, והסתפקו לאחר מכן בנשימה שקטה ומלאה. הצורך בשמיעת צווחותיו של הילוד היא של הצוות ושל החינוך שההורים קיבלו, הטמעת האמונה כי תינוק שנולד חייב לצרוח היא כל כך חזקה וחייבים לשרש אותה.

קיימת אפשרות כי התינוק נמצא במצב של  הכרה למחצה בזמן תהליך הלידה.

לפני הלידה העובר רגיש למגע: 

כאשר מחדירים מחט לתוך מי השפיר והיא נוגעת בעובר הוא מנסה להתרחק.

מחקרים מראים כי מערכת התחושה של העובר מתפתחת כחודשיים לאחר ההפריה.

העובר יגיב ללטיפה על לחיו עם שערה בכיפוף גופו והטיית אגנו כדי להרחיק את הגורם המגרה, אם כי תנועה זו תוארה כרפלקס, אך ההסבר הטוב ביותר של החוקרים הייתה  כי זוהי תגובה ראשונית למגע.

תצפיות מבהירות שילוד מסוגל לחוש כאב מיד לאחר הלידה, גם אם הוא נולד טרם זמנו - פג.

כל עוד אין אנו טוענים כי מנגנון עדין מפעיל את הרגישות לכאב מיד לאחר הלידה. נראה סביר להניח כי התינוק מסוגל לחוש כאב גם במהלך הלידה.

מחקרים שנעשו בבעלי חיים העלו את ההשערה כי הורמון האוקסיטוצין המופרש בגופן של ילודים בתהליך הלידה נועד בין היתר לגרום לילוד לשכוח את התהליך הכואב של הלידה ולהוריד את הזיכרון למצב תת מודע.

החל מתגובה זאת מתפתחת רגישות בכל חלקי גופו של העובר כפי שמדענים בכל רחבי העולם תעדו.

אין זה מפתיע, פניו של התינוק הם הכי רגישים בחודשיים הראשונים לחייו, תחילה תנועת הפה, שפתיים, לשון ובליעה. בכל חיינו פנינו רגישות קשובות ובעלות הבעה.

רות פדידה - מיילדת ומנהלת" מרכז ירחי לידה".